כולם שבורים. מרוסקים. רק מכונת הרעל של נתניהו ממשיכה לעבוד
החזית השנייה נפתחה, לא מצפון ולא ממזרח, כי אם הישר מתוך לשכת ראש הממשלה. בשבועיים הראשונים של המלחמה תקפה מכונת הרעל של בנימין נתניהו את מדינת ישראל מכל כיוון אפשרי, ויתכן שהוא עצמו איבד עליה שליטה. תפקידו ההיסטורי של בני גנץ הוא לעצור אותה. מי שלא ידבר עכשיו יצטרך לשתוק לנצח // טור דעה
1. אף אחד לא מדבר על האלימות עכשיו. גם אנשים שעד לפני רגע צרחו "דמוקרטיה", שותקים עכשיו כשהם רואים את העיתונאי ישראל פריי מובהל מביתו לדירת מסתור מחשש ללינץ', שותקים כשהם רואים מתנחלים חמושים ורעולי פנים יורים בפלסטינים בקוסרא, שותקים כשעלילות דם מופצות ברשתות נגדר אזרחי ישראל הערבים, שותקים כשביביסטים תוקפים פיזית את משפחות החטופים בקפלן. השתיקה הזאת מדבקת. אפשר לשתוק על הכל. בעיקר עכשיו. קל לשתוק. את המילים קשה למצוא כבר שבועיים.
2. לא לכולם קשה למצוא את המילים. מיד עם צאת השבת השחורה, כשביישובי העוטף עדיין מתנהלים קרבות להצלת אזרחים ומיליוני ישראלים הלומי צער וכאב יושבים מול המסך בתקווה לנחמה, כבר ישבו במפקדת מכונת הרעל של ערוץ 14 סוכני כאוס שדאגו להאשים במחדל את מחאת הדמוקרטיה שהצילה את המדינה במשך 40 שבועות, את רבין ואת פרס, את התקשורת, את בנט ולפיד, את בג"צ כמובן, ובאופן כללי את כל מי שהולך על שתיים ואינו עונה לשם נתניהו. בימים שחלפו מאז מצאו באולפני הטומאה הטלוויזיונית הזאת אשמים נוספים, החל מהקיבוצים שאינם שומרי שבת והפגינו למען פינוי גוש קטיף, דרך הפצת קונספירציות על "בוגדים מבפנים" ועד עלילות דם על ערבים אזרחי ישראל. המלחמה שלהם אינה נגד החמאס. המלחמה שלהם היא נגד האמת.
3. והאמת היא שנתניהו אינו כשיר. וכמו שכתבה סימה קדמון, כולם יודעים את זה. מאז בוקר ה-7.10 הוא עסוק בקמפיין בריחה מאחריותו הישירה לאירוע, קמפיין שעובד ביעילות ובעצימות גבוהה בהרבה מכל דבר אחר שראש ממשלה אמור לטפל בו במצב כזה. הופעותיו העלובות בתקשורת עם נאומיו החלולים, הסצנות המבוימות להחליא עם חיילים ועם משפחות החטופים, הפגישות הבהולות עם ראשי מערכות ערוץ 12, 13 וידיעות אחרונות בניסיון לבלום כל סיקור ביקורתי, הדיונים הממושכים עם יועצי התקשורת שלו לגבי האפשרות שיקח אחריות, כל אלה מעידים שנתניהו עסוק בשבועיים האחרונים בקמפיין להצלת עורו לפחות כמו שעסק במערכה הלאומית, אם לא הרבה יותר. זה לא סתם אקדח מעשן לחוסר כשירותו. זה אקדח שעומד לירות שוב.
4. בשולי הדברים, ואולי דווקא במרכזם, העובדה שבכירי התקשורת הסכימו לפגוש אותו ולא טרחו לדווח על הפגישה ועל תוכנה לצופיהם וקוראיהם, מעידה גם על חוסר כשירותם וגם על חלקם המשמעותי במחדל נתניהו. גם ברגע הנורא הזה הם ממשיכים לספק לו שירותי מייקאפ וטיוח, מסתתרים מאחורי עלי תאנה כמו גיא פלג ורביב דרוקר. רשמנו לפנינו.
5. נחזור אל האקדח המעשן. הוא טעון ולא נצור. החזית השנייה נפתחה, לא מצפון ולא ממזרח, כי אם הישר מתוך לשכת ראש הממשלה. בשבועיים הראשונים של המלחמה תקפה מכונת הרעל של נתניהו את מדינת ישראל מכל כיוון אפשרי, כולל ניסיונות בלתי פוסקים להצית מהומות בשטחים ובערים הערביות בישראל, אלימות פיזית נגד משפחות החטופים בקפלן, הפצת קונספירציות נגד מערכת הביטחון, והמשך ההסתה המופרעת נגד תנועות המחאה (ובעיקר נגד "אחים לנשק") שהפכו לארגוני סיוע והחליפו בשטח את ממשלת הכישלון והחורבן. ספק אם אפילו נתניהו עצמו רוצה בכל זה, מה שמעלה אפשרות מטרידה לא פחות: מכונת הרעל שנבנתה בקפידה במשך עשור יצאה משליטתו.
6. מכונת הרעל של נתניהו לא זקוקה לו. חלקים רבים ממנה כבר פועלים באופן אוטונומי על אוטומט ואינם צריכים את דפי המסרים של טופז לוק ויונתן אוריך. ניתוח מבריק במיוחד של איתמר ב"ז באתר "העין השביעית" מפרק את מכונת הרעל לגורמיה באופן כירורגי, והשורה התחתונה שלו היא שלא מעט ברגים עקומים במכונה – החל מהמשיחיים-גזענים האידיאולוגים ועד לטרולים שטופי המוח שמציפים את הרשתות והביריונים האלימים ברחובות – כבר מסתובבים ללא שליטה ובקרה. את המכונה הזאת אי אפשר יהיה לכבות בלחיצת כפתור. ובזמן מלחמה, כשהיא תוקפת כמו נגיף אוטואימוני את האזרחים והמוסדות שמנסים למלא את הוואקום המבעית שהממשלה יצרה, מכונת הרעל הזאת כבר אינה עניין לביקורת תקשורת או טורי דעה זועמים. בסיפור הזה צריך לטפל השב"כ. ובדחיפות.
7. הוא לא ידע. נתניהו לא ידע. הוא לא ידע דבר אף פעם. לא משכו בדש מעילו. גם הפעם, מול החורבן הנורא שסייע לחולל בחוסר אחריותו, הוא לא ידע. התעורר ב-06:29 ולא ידע. הזרים כספים קטאריים לחמאס ולא ידע. העביר גדודים מעוטף עזה לשטחים ולא ידע. גם בעניינה של מכונת הרעל אפשר לתת לו את הנחת אי הידיעה. אבל זאת האמת העצובה: נתניהו לא צריך לדעת. הוא רק צריך לעלות לשידור מול מצלמות הטלוויזיה האהובות עליו כל כך ולומר לתומכיו מילה אחת: "די". דרישה פומבית של נתניהו מתומכיו לעצור, לחדול ולנצור את האש שלהם נגד אזרחים ישראלים לפחות עד סיום המלחמה, עשויה להיות אפקטיבית. הוא לא עושה את זה. הוא אפילו לא מנסה. הוא זקוק להם כדי להמשיך בקמפיין היחיד שחשוב לו: הקמפיין להצלת ישבנו. את זה הוא תמיד ידע.
8. המחדל הזה חייב להיזכר כמחדל נתניהו. לא רק בגלל האופן שבו טיפח את החמאס, לא רק בגלל הקונספציות השגויות לגבי ניהול הסכסוך ולגבי הרצון של החמאס בהסדרה וב"משילות", לא רק בגלל הפקרת ישובי העוטף. את המחדל הזה מאיר האופן שבו הוא מנהל את הכישלון המתגלגל של ממשלתו בשבועיים שחלפו מאז. אובדן השליטה שלו בזרועות השונות של מכונת הרעל, כמו גם האופן שבו שילב את יעקב ברדוגו וברגים מרכזיים אחרים במכונת הרעל בדיונים בקריה (בפאקינג קריה!) הם רק סימפטום לנבצרותו בפועל. האיש לא איתנו. ומי שלא איתנו–
9. אפשר לעצור את כל זה. יש דרך. אל קבינט המלחמה, כבר כמעט שכחנו, הצטרפו בשבוע שעבר בכירי המחנה הממלכתי, בהובלתם של בני גנץ, גדי אייזנקוט וגדעון סער, ומאז לא נודע כי באו אל קרבו. לא שומעים אותם, לא רואים אותם, ואיש אינו יודע מהי תרומתם בניהול המערכה. יש להניח שלפחות על פי תפיסתם, הם לא הצטרפו לממשלת החירום הזאת על תקן עציצים. הם בוודאי משוכנעים שהם קופצים על הרימון למען המולדת ומצילים אותה מאסופת הדגנרטים שהתקבצה סביב נתניהו ואינה מסוגלת לנהל פיצוציה. מבחינתם הם לקחו על עצמם תפקיד היסטורי. ספק אם הם מבינים כי חלק מתפקידם ההיסטורי הוא לקלוט בזמן, לשם שינוי, את החזית השנייה שפתחה מכונת הרעל ולעצור אותה בטרם תפגע באופן בלתי הפיך בחוסן הפנימי של המדינה. נראה אותם.
10. זה בדיוק הזמן הנכון לפוליטיקה. לא רק כי נתניהו אינו עוצר לרגע אחד את עיסוקו בפוליטיקה קטנה ומינוי מקורבים, אלא כי זו הזירה שבה נולדים מנהיגים ובעת הזאת הם דרושים לנו במיוחד. הסקרים, שאין מה להתרגש מהם יותר מדי, מראים שבני גנץ הוא המנהיג שהציבור רוצה שיוולד מתוך ההריסות. מנהיג כזה היה דופק על שולחנו של נתניהו, מבהיר לו שמעשיו (וגם חוסר מעשיו) פוגעים בביטחון המדינה ומציב לו אולטימטום לעצור. חברי קבינט המלחמה החדשים חייבים לדרוש את ניטרול האיום האסטרטגי הפנימי הזה, עכשיו ומיד, ולסמן שינוי פרדיגמה לכל אזרחי ישראל. דברו עכשיו – או שתשתקו לנצח.