כאן זה לא נטפליקס: "הרבה תכניות מעולות לא מתאימות למצב"

פרק המלחמה של קופה ראשית, "קופת ברזל", נפתח ברגע מושלם של מודעות עצמית. הקופאית כוכבה מעיינת בעיתון, ומכריזה "הו, סוף סוף קצת אסקפיזם. שני פצועים קשה בקטטה בפיצרייה". הקצב ניסים משיב "תודה לאל, קצת שגרה".

>> הפתעת העונה: הרימייק שאף אחד לא ביקש מפיח חיים בז'אנר נכחד

צילומי הפרק המיוחד, ששודר ביומה הראשון של 2024, נקטעו לפחות פעם אחת בגלל אזעקה אמיתית, אבל מאחורי הקלעים התרחשה דרמה דווקא סביב אזעקה מוקלטת. "היה דיבור שלם בשלבי העריכה על מהי הצליל של האזעקה יהיה", מסביר גדי צפריר, מנהל הפרוגרמינג במחלקת הטלוויזיה של כאן 11. "העלילה כוללת אזעקות והשאלה היא איך אתה עושה את זה בלי שאנשים ייבהלו, זאת הרי תוכנית שגם ילדים צופים בה. נורא קל לקלקל דברים קומיים, אנחנו לא רוצים שבסוף זה יהיה טריגרי".

האזעקה שנבחרה לבסוף הושמעה בווליום חלש יחסית, ולוותה בשקופית המבהירה שמדובר באזעקה מוקלטת. "כשאתה רואה פרק של קופה ראשית כל המטרה היא לא לחשוב על זה, ועדיין הפרק כן הצליח לגעת", מוסיף צפריר. "זה הכוח של דרמה, לגעת בעקיפין בדברים מאוד כואבים ומאוד בתוך שגרת חיים שלנו. אבל ברוך, בעדינות".

מלאכת בניית לוח השידורים בימים כמו אלה היא עדינה מאוד. במסגרת תפקידו, צפריר מוביל את תכנון לוח השידורים בטווח הארוך וגם הקצר מאוד – מה נראה בטלוויזיה בעוד שנתיים, וגם מה שנראה שם בעוד עשר שניות. בערוץ ציבורי כמו כאן 11, בניית תמהיל התכנים הזה מורכבת אפילו יותר מאשר בערוץ מסחרי: "אנחנו משדרים בין 8 ל-14 תכניות שונות בפריים טיים בשבוע, כל יום 2 או 3 תכניות שונות. כל הזמן דברים משתנים ואין תכניות מרכזיות שאפשר לרוץ עליהן כמה פעמים בשבוע".

ביקום המקביל שבו השביעי באוקטובר 2023 היה רק עוד יום שבת שגרתי יחסית, יום ראשון שלמחרת – ה-8.10 שלא קרה – היה מביא איתו את לוח השידורים החדש של תאגיד השידור. "זה הרי היה שמחת תורה, כל תקופת החגים באופן כללי היא תקופה חלשה בטלוויזיה כי הרבה אנשים בחו"ל ויש פחות קשב, אז בנינו לוח שלם שמתחיל מיד עם תום החגים. היו אמורות להעלות המון תכניות חדשות. בערך בתשע בבוקר של ה-7.10 היה ברור ששום דבר לא יקרה כמתוכנן. אני חושב שהתוכנית הראשונה ששידרנו שלא הייתה חדשות הייתה ב-12 לאוקטובר, תוכנית מיוחדת של זהו זה".

אלה בעצם חמישה ימים רצופים של חדשות.
"כן, היה רק חדשות. במצב כמו זה אתה מרגיש שהרבה מהתוכנית שמוכנות על המדף לא מתאימות מבחינת הנושא והווייב, מה גם שבימים הראשונים בכל רגע צריך להיות זמין, כי כל רגע יכול לקרות משהו. נוצר איזשהו צורך לייצר תכניות חדשות, או להתאים קיימות, לתוך המציאות הזאת. ניקח לדוגמה תכנית כמו "זמן אמת", שמבוססת על תחקירים שמופקים לאורך תקופה. היה צריך לעשות איזושהי הסבה למלחמה, והיא הפכה למשהו שיותר מתנהל בלייב. אמנם עם כתבות, אבל כשכל הזמן יש אפשרות לתקשר עם אולפן החדשות או לעבור אליו. כשצריך לייצר תכניות חדשות מאוד מהר, הכי קל זה לעבוד עם דברים שקורים בלייב או מצטלמים בשבוע של השידור. במקביל אתה מתחיל כבר לגלגל את התכניות הבאות, להתחיל לראות מה אפשר להוציא או לפתח מהר כדי שבאמת יתאים ויהיה גם טוב ויענה לכל הצרכים שלך. הרבה דברים מוכנים עברו כל מיני שינויים והסבות והטעמות. זה תהליך מאוד הדרגתי, שגם אתה כל הזמן בודק את עצמך, האם זה הדבר הנכון, האם זה הטון הנכון שמתאים עכשיו, האם אנשים קשובים לזה".

בסוף חודש אוקטובר תיכננו בקשת 12 לשדר את פרק הבכורה לעונה העשירית של הכוכב הבא, שאמנם הותאמה למצב, ובכל זאת הואשמה בחוסר רגישות. פרק הבכורה נדחה לבסוף בעקבות נפילתם של שני חיילי צה"ל, ושודר רק כ-20 יום אחר כך. "זה מאוד מורכב, לערוצים המסחריים יש גם אילוצים כלכליים משלהם, ופרויקט כמו הכוכב הבא הוא מוגבל בזמן בגלל האירוויזיון", צפריר מסביר. "אתה יכול לעשות כל מיני סקרים ומחקרים ולנסות להבין מה הדבר הנכון. לפעמים אתה מצליח ולפעמים לא. אני חושב שבאמת עם הכוכב הבא זה קצת אולי הרגיש לחלק מהצופים Too Soon".

"הרבה דברים מחכים לרגע של החזרה לשגרה, אבל מה זה בעצם אומר? יש לי לוח כזה שכל שבועיים או שלושה הוא נדחה שוב בכמה שבועות. כי אתה אומר, רגע, עוד לא, עוד לא, עוד לא, ואז קצת. כרגע יש לנו בסביבות שעה של פריים, במקום שעה וחצי בלוח שגרתי, והתכנון הוא לעבור למתכונת רגילה רק בעוד כמה שבועות, במידה ובתקווה שבאמת הכל יתנהל כמתוכנן. יש הרבה תכניות מעולות שלא מרגישות מתאימות למצב, או שאנחנו חייבים לעשות בה כל מיני תיקונים או עריכות כדי שתוכל להתאים".

מה באמת מרגיש "לא מתאים" בתקופה כזו?
"זה נורא תלוי מתי. כשהיינו בשיא אז כל דבר שהיה נראה מצחיק מדי, ומצד שני גם כל דבר שפתאום נראה נורא כבד. אתה אומר, אנשים מתים פה, אולי לאנשים אין את הקשב כרגע לשמוע על בעיות בנישואים של זוגות אחרים או משהו כזה. כשכבר היה אישור לעלות עם 'מה שתגידו', ההנחייה הייתה לעשות את זה מצחיק אבל לא לקחת את זה עד הסוף, הכל בעדינות. תמיד יהיה אנשים שהם יותר רגישים, ומצד שני גם יש אנשים הרבה אנשים שאני מכיר שהם רק רוצים אסקפיזם. אז אתה אולי חוזר הביתה מהמשרד ונכנס לנטפליקס, אבל זה לא נכון לנו לעשות את זה, כערוץ ציבורי. אנחנו עושים הרבה תוכן שהוא לא בידור ואסקפיזם טהור, אם זה 'סליחה על השאלה', 'טיפול זוגי' או עונה חדשה של 'עוד ניפגש', ואלה דברים שיש בהם אלמנט תובעני רגשית ושדורש ריכוז ויכולת לאמפתיה ולהכלה. באוקטובר, נובמבר, דצמבר, אף אחד לא היה במקום לזה. ועדיין איכשהו מצליחים למלא לוח שידור".

בחודש-חודשיים הראשונים שידרו בכאן את אותן תכניות אקטואליה מותאמות לצד תכנים "רכים" יחסית מעולמות המוזיקה או התרבות ותכני דוקו חדשים שהופקו במהירות, בהם הפרויקט הדוקומנטרי "באין מדינה יש אזרחים". בהמשך עלו תכנים כמו "דו"ח רולניק" – שצולמה בחלקה לפני אירועי ה-7.10 ועברה עדכון שישאיר אותה רלוונטית לתקופה – או החידוש ל"שום פלפל ושמן זית", שהגיע בתזמון שהרגיש כמעט מושלם ("זו התוכנית היחידה שאני יכול להגיד שעלתה במועד השידור שתוכנן לה חודשים מראש"). תכנים אחרים שודרו עם כותרת שמבהירה כי צולמו לפני האירועים הקשים, בהם "מוקד 11" החדשה. "אין פה שום דבר בעייתי בתוכן ואני גאה בתוכן, אני שמח לשדר אותו בתוך הסיטואציה הזאת. אבל הדבר הזה נותן לך איזשהו קונטקסט, שלא יגידו 'מה הם מתעסקים עכשיו בזה'".

את הבעיה הכי גדולה מציבות סדרות מתוסרטות, כמו "מנאייכ" שבדיוק עלתה בעונה שלישית. "דרמה היה נורא אישיו. דרמה זה בעצם באמת אומר איזושהי התנתקות מאוד מובהקת מהמציאות. גם כשכבר מחליטים ללכת על זה יש נורא התלבטות מה הסדרה שתתאים עכשיו. חלק מהבחירה בזה, וחלק מהיתרון של 'מנאייכ', זה שיש בה משהו מוכר. אני לא עכשיו מאתגר אותך עם עולם חדש. עם כל המורכבות של זה והעיסוק של הסדרה בדברים שהם ממש תחלואי החברה, אתה עדיין מכיר את הסיטואציה ואת הדמויות. יש בזה משהו שהוא יותר נינוח, וזה גם לא נראה כמו תגובה למשהו. זו סדרה שמתעסקת בהמון דברים שהיו סופר בוערים לפני כמה חודשים והם עדיין סופר מהותיים מצד אחד, אבל מצד שני, עכשיו זה לא בהכרח בראש סדר העדיפויות. אבל אנחנו עדיין מרגישים שזה רלוונטי, מעבר לזה שזה פשוט סדרת דרמה מעולה".

אז איך מחליטים?
"יש דברים שאתה אומר – אני אוציא אותם עכשיו והם פשוט ילכו לאיבוד. מצד שני אתה באמת רוצה גם לתת עוד משהו, אי אפשר לתת רק חדשות, קודם כל כי אתה שוחק את מערכת החדשות לחלוטין, ואתה גם שוחק את הצופים, כי באמת יש גבול למה שאפשר להגיד".

מה סוג התכנים שנפסל על הסף בתקופה כזו?
"מצד אחד דברים מאוד בידוריים ומצחיקים, כמו העונה החדשה של 'האחוזון העליון' או 'מועדון הסטנדאפ' שהיא גם מאוד קומית וגם לא מגיבה לאירועים האחרונים. מצד שני דברים מאוד פוליטיים וטעונים, שצריך להיות סביבם שיח יותר עמוק ומורכב, זה משהו שמחכים איתו. גם מנסים לצמצם אלימות כמה שאפשר. הייתה לנו תוכנית על שבויים שנעצרה כמובן, ותצטרך לעבור שינויים, או סדרה על תקופת האינתיפאדה. יש הרבה דברים שאתה אומר, לא עכשיו, עוד לא. או שאתה כבר אומר עכשיו, ואז שבוע לפני זה… בעצם לא. גם חלק ממה שאנחנו עושים זה לתכנן קדימה, והתכנון הזה מסובך בפניי עצמו, כי צריך לדמיין מתי יהיה נורמלי".