כך עולה מדוח שפרסמה בימים האחרונים על ידי המכון הבינלאומי לעיתונות. כתבי סביבה נחשפים לאיומים פיזיים ומילוליים קשיים בגישה למידע ולחץ כלכלי, לעיתים תוך הסתרת עיניים של הרשויות ואפילו בעידודן
בשנות השמונים עבדתי בעיתון המקומי החיפני כלבו מרשת שוקן. בעידן שבו אפשר היה לספור את מספרם של כתבי הסביבה על כף יד אחת (גם כיום זה המצב), הצלחתי להתבלט ולהביא כל שבוע סקופים לדף הראשון של העיתון, כולל אודות הסיכון הגובר לסרטן של תושבי חיפה, ב-1987. כשהמחקר הראשון שנעשה בנושא, בשנת 2022, הוכיח זאת. אולי העובדה שבמשך 25 שנה לאחר החשיפה, אף משרד ממשלתי לא טרח לבדוק את המובן מאליו מראה משהו על היחס האמיתי של המדינה לסביבה.
מסתבר שהיה לי מזל. באותה תקופה ספגתי לחצים מוועדי בתי הזיקוק וחברת חשמל. באחד המקרים, יו”ר ועד עובדי חברת חשמל אשר כהן, גירש אותי מהראיון בגלל ששאלתי מי קובע בחברת חשמל הוא או המנכ”ל. לימים הוא מת בכלא לאחר שנתפס בשחיתות. גם שר האנרגיה דאז, משה שחל, חשב שהוא עוזר למדינה (שהיתה הבעלים של מפעלים מזהמים רבים) בכך שהוא מנסה לשכנע אותי שיש למפעלים גם צדדים חיוביים, אבל היו מספיק גורמים שהתייצבו לצדי, ובראש ובראשונה העורך שלי, יוסי בנטל ואפילו עמוס שוקן, שהבינו שיש פה צד צודק וצדדים בעלי אינטרסים. עובדה שהמשכתי בכך עוד שנים.
מסתבר שהיום המצב הרבה יותר מסוכן. בימים האחרונים (פברואר 2024) פורסם מחקר שכותרתו “עיתונות סביבתית ואקלימית תחת אש” “Climate and Environmental Journalism Under Fire”. מחברי המאמר ברברה טריונפי כמחברת ראשית וליאופולד סלצנשטיין כמחבר תורם הם חוקרים של ה-Institute Press International (IPI).
המאמר מכסה את האתגרים והאיומים המתמשכים שעיתונאי סביבה ואקלים נתקלים בהם ברחבי העולם. הוא מבוסס על ראיונות עם כ-40 עיתונאים סביבתיים ואקלימיים מ-21 מדינות באמריקות, אירופה, אפריקה ואסיה, ומזהה את הסיכונים הפנימיים שעיתונאים בתחום זה נתקלים בהם עקב הסיפורים שהם מסקרים. המאמר כולל גם המלצות למדינות, ארגוני תקשורת, תומכים וקבוצות תמיכה בעיתונות.
בדברי הפתיחה מסבירים החוקרים כי התמודדות עם משבר האקלים והסביבה העולמי מחייבת עיתונות מדויקת, עצמאית ונגישה שתוכל ליידע את הדיון הציבורי, להבליט באופן ברור את האינטרס הציבורי ולהגן על הנפגעים העיקריים ממנו. עיתונאי סביבה ואקלים שופכים אור על פרקטיקות מושחתות ופעילויות בלתי חוקיות הקשורות לעסקים מזיקים לסביבה וחושפים את האינטרסים התומכים בתעשיות מזהמות. הם מדווחים על רשויות המדינה המגלות סובלנות לפרקטיקות אלה. והם חושפים, בין היתר, את אלה שזורעים דיסאינפורמציה וספקות לגבי המדע שמאחורי שינויי האקלים ומרוויחים מהקיטוב הנובע מכך. אבל העיתונות החיונית הזאת נמצאת בסכנה.
דו”ח זה – חלק מיוזמת המכון הבינלאומי לעיתונות (IPI) להגן ולחזק את העיתונות הסביבתית – הוא הסקירה החדשה והמקיפה ביותר של התקפות על עיתונאי סביבה ואקלים. הדו”ח חושף את המידה המדאיגה שבה התקפות אלה מאיימות על חופש העיתונות ופוגעות במאמצים להגן על הסביבה והאקלים. הדו”ח הוא תוצאה של ראיונות עם כמעט 40 עיתונאי סביבה ואקלים ב-21 מדינות באמריקה, אירופה, אפריקה ואסיה.
הדו”ח מזהה סיכונים מובנים העומדים בפני עיתונאים סביבתיים בגלל הסיפורים שהם עוסקים בהם, בוחן את האתגרים הספציפיים העומדים בפני פרילנסרים ועיתונאים מקומיים בקצב זה, ובוחן כיצד כישלון שלטון החוק, שחיתות במגזר הציבורי ולחץ כלכלי יוצרים אקלים עוין לעיתונאים סביבתיים. הדו”ח בוחן גם אסטרטגיות להתמודדות עם התקפות אלה ולחצים המופעלים על עיתונאים, לרבות באמצעות שיתוף פעולה, אמצעי בטיחות ומבני תמיכה משפטית. הוא כולל המלצות למדינות, כלי תקשורת ומדינות, רשתות תמיכה עיתונאיות ותורמים.
עיקרי הממצאים
- עיתונאים המכסים סיפורים על סביבה ואקלים נתקלים באיומים והתקפות חמורים כתוצאה מעבודתם הרגישה והחשובה. זה כולל תקיפות פיזיות, מעצר והחזקה, הטרדה משפטית, הטרדה מקוונת וקמפיינים של שנאה, מגבלות על חופש התנועה ואתגרים בגישה למידע.
- סיפורים מסוימים, המשתנים מאזור לאזור, הם למעשה בלתי נגישים לעיתונאים בשל הסכנות הקשורות בכיסוי שלהם. צנזורה זו משתיקה מידע חיוני באינטרס הציבורי ומסכנת את המאבק להגנה על הסביבה וטיפול במשבר האקלים.
- בעוד שרמת הסיכון הניצבת בפני עיתונאי אקלים/סביבה נמצאת במתאם גבוה ל מצב חופש העיתונות הכולל במדינה או באזור שבו הם פועלים, עיתונאי הסביבה מתמודדים עם גורמי הסיכון הנוספים הבאים:
- לשחקנים רבי עוצמה הקשורים לפעילויות מזהמות ומזיקות לסביבה יש אינטרסים כלכליים עצומים וקשרים פוליטיים חזקים.
- הרס סביבתי מתרחש לעתים קרובות במקומות מרוחקים שהגישה אליהם מסוכנת ושבהם שלטון החוק חלש או לא קיים.
- עיתונאים מקומיים החוקרים פשעים סביבתיים פגיעים במיוחד, לרבות להתקפות מצד חברי קהילתם המעורבים בפעילות בלתי חוקית או מפיקים ממנה תועלת. עיתונאים סביבתיים רבים הם פרילנסרים, ולכן אין להם את שכבות ההגנה שמציעים ארגוני חדשות גדולים.
- עיתונאים המסקרים אסונות סביבתיים ומשבר האקלים הם לעתים קרובות מגיבים ראשונים ומתמודדים עם סיכונים שייתכן שאינם מאומנים או מצוידים בהם.
- הקיטוב סביב נושאי אקלים וסביבה יוצר עוינות עצומה כלפי עיתונאים, שמואשמים לעתים קרובות בנקיטת צד.
- הסיכונים לעיתונאי סביבה מוגברים על ידי שיתוף פעולה בין חברות פרטיות לקבוצות פשע מאורגן, והם גדלים כאשר גורמי מדינה פועלים בשיתוף פעולה עם גורמים בלתי חוקיים.
- התעלמות מתקיפות נגד עיתונאים סביבתיים נפוצה, דבר המעודד תקיפות נוספות. כאשר הרשויות מתייחסות באויבות לעיתונות עצמאית או שולחות אות כי העיתונאים לא יוגנו, הסיכון לתקיפות עולה באופן משמעותי.
- במקרים בהם תקיפה של עיתונאי עשויה למשוך תשומת לב בלתי רצויה, המעוניינים לשתוק את הסיפור יכוונו למטרות את המקורות, כדי למנוע מהם להעביר מידע.
- ביצוע הערכות סיכון ואימוץ פרוטוקולי בטיחות וציוד בטיחות הם חיוניים להפחתת סיכון. עם זאת, מעט מאוד עיתונאים וארגוני תקשורת נעשים בהם שימוש, בחלקם משום שהם דורשים משאבים רבים, ורבים מהעיתונאים הפרילנסרים ומהארגונים הקטנים אינם יכולים להרשות לעצמם זאת.
- נראות רבה יותר של עיתונאי או ארגון תקשורת יכולה לתרום להגבלת התקיפות. חברות באיגודי עיתונאים ורשתות יכולות להגביר את הנראות וצריך לעודד זאת.
- טרדה משפטית, כולל תביעות השתקה (SLAPPs, ) נפוצה ותורמת לצנזורה עצמית ולאובדן מידע חיוני על נושאי אקלים וסביבה. מדינות צריכות לאמץ בדחיפות חקיקה נגד SLAPP.
- תמיכה משפטית (פרו-בונו או ממומנת על ידי תורמים) יכולה להפחית את הסיכון או את ההשפעה של תביעות מטרידות, במיוחד עבור עיתונאים פרילנסרים וארגוני תקשורת קטנים קטנים. עם זאת, מעט מאוד עיתונאים יש להם גישה לכך.
- לחצים כלכליים – הנובעים מקישורים בין בעלי תקשורת לתעשיות מזהמות או תלות במימון ממשלתי – מגבילים את הכיסוי של נושאים סביבתיים במדינות רבות.
- מגבלות על חופש התנועה הן מכשול רציני עבור עיתונאים סביבתיים, הזקוקים לעיתים לנסוע לאזורים מרוחקים כדי לכסות סיפורים על הרס סביבתי ושינוי אקלימי.
- עיתונאים המכסים סיפורי סביבה ואקלים לעיתים נתקלים במגבלות או באתגרים נרחבים בגישה לנתונים, הכרחיים לכיסוי מדויק ומבוסס עובדות של נושאים סביבתיים. רשויות צריכות להבטיח חוקי FOI יעילים ונהלים כדי לקדם גישה זו.
- שינוי האקלים הוא נושא מחלק, ועיתונאים המכסים את האקלים והסביבה לעיתים נתפסים במרכז הקרב, מה שמחשף אותם למגוון התקפות מקוונות ואיומים. רשויות בכל הרמות צריכות לתקשר ולהדגים תמיכה ברורה בעיתונאי הסביבה והאקלים.
במסקנותיהם כותבים מחברי הדוח כי מדינות חייבות לקיים את התחייבויותיהן המקומיות והבינלאומיות להגן ולקדם את זכויות העיתונאים, כולל עיתונאי סביבה. זה כולל סיום התעלמות מתקיפות על העיתונות, הגנה על בטיחותם של עיתונאים בסיכון והפסקת שימוש לרעה במערכות המשפטיות והמנהליות כדי לנקום בעיתונאים סביבתיים. לדבריהם, יש צורך בתמיכה חזקה יותר לתקשורת המקומית, הנהנית מאמון רב יותר בקהילה שהיא משרתת, מה שהופך את השפעת הכיסוי הסביבתי שלה לרלוונטי יותר, אך היא במיוחד חשופה לתקיפות ולנקמה.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
עובר סעיף סעיף ונזכר מה שעשו לכול מי שלא רץ להתחסן.או העיז לחשוב אחרת.